רפאילוב ואח' נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין (חלקי) והחלטה

לפניי תובענה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק"). לטענת התובע, ביום 2.10.08, הוא נפגע בתאונת דרכים באשדוד, עת עמד מאחורי רכבו, כאשר לפתע התנגש בצדו הקדמי של הרכב אופנוע, בו נהג הנתבע 2, האופנוע הדף את הרכב לעבר התובע ופגע בו, דבר שהביא לפציעתו של התובע. במהלך הדיונים התברר, כי לטענת התובע, הוא נפגע גם מן הרכב, כאמור לעיל, וכן מקסדת רוכב האופנוע, אשר בעקבות ההתנגשות בין האופנוע למכונית, כטענת התובע, התעופפה ופגעה בצווארו של התובע.

בתחילה הוגשה התביעה כנגד הנתבעת 1 (מבטחת רכבו של התובע), נגד הנתבע 2, ונגד "המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול)", אך נוכח הכחשת הנתבעת 1 את חבותה ומשהתברר שלנתבע 2 לא היה ביטוח חובה, תוקן כתב התביעה והוספו הנתבעים 2-3 כנתבעים נוספים. הנתבעת 3, "קרנית", שלחה הודעה לצד שלישי כנגד הנתבע 2, נהג האופנוע, אשר לא היה מבוטח בביטוח חובה וכנגד מר אריה משה, הבעלים של האופנוע.

הצדדים חלוקים באשר לנסיבות התאונה, כאשר הנתבעת 1 טוענת שהתובע העיד בעדות יחידה ולכן דין תביעתו להידחות וכי בכל מקרה, לא הייתה מעורבות של רכבו של התובע בתאונה ולכן, על התובע לקבל פיצוי מקרנית, בהעדר ביטוח חובה לאופנוע.

עמדת התובע היא כי המדובר הוא בתאונה מעורבת ולפיכך, הנתבעת 1 היא זו אשר צריכה לפצות את התובע, בהעדר ביטוח חובה לנהג האופנוע.

עמדת קרנית היא כעמדתו של התובע.

גרסת התובע וטענותיו

לגרסת התובע, במהלך נסיעה החל רכבו להשמיע רעש חזק ומאחר שלא ניתן היה להמשיך בנסיעה, לא יעול היה להחנות את הרכב במקום חניה מוסדר ובטיחותי. לפיכך, התובע עצר את רכבו במקום, הפעיל אורות מצוקה ודומם מנוע. לגרסת התובע, הוא החנה את הרכב בכביש משופע, כאשר החלק האחורי של הרכב פונה לכיוון הירידה ובאופן שבולט כמטר משפת המדרכה, אשר הייתה מסומנת ב"אדום לבן". מוסר התובע, כי הוא לא משך את בלם היד בטרם ירד מן הרכב וכי בעמדו ליד החלק האחורי של הרכב כדי להבטיח שלא ייפגע מכלי רכב חולפים, כאשר גבו מופנה לחלק האחורי של הרכב, הוא התקשר בטלפון הסלולארי שלו כדי להזמין גרר. לאחר מספר שניות, הגיח האופנוע הנהוג על ידי הנתבע 2, ובניסיון לעקוף רכב אחר, התנגש האופנוע בחוזקה בחלק הקדמי שמאלי של רכב התובע. רכבו של התובע זז ממקומו לכיוון התובע ופגע בו, בגבו, עם תא המטען. כן נחבט התובע בחוזקה בצווארו מן הקסדה שהתנתקה מהאופנוע ועפה לכיוון התובע. עוד מוסר התובע בגרסתו, כי לאחר התאונה הוא הבחין באופנוע כאשר הוא זרוק ליד חזית רכבו וכן הבחין ברוכב האופנוע כאשר הוא שרוע על מכסה המנוע ושמשת הרכב. התיאור האמור עולה מתצהיר עדותו הראשית של התובע, כמו גם מחקירתו הנגדית (בעיקר מעמ' 8 עד עמ' 15). ככל שיהיה צורך להתייחסות ספציפית לאמירה כזאת או אחרת של התובע, ייעשה הדבר במסגרת פרק הדיון וההכרעה.

טוען התובע, שגרסתו עולה בקנה אחד עם חומר הראיות האחר בתיק ובמיוחד עם תמונות הצבע של זירת התאונה, כפי שצולמו על ידי התובע מיד לאחר התאונה (ת/1 עד ת/3). מבקש ב"כ התובע, שלא ליתן אמון בחוקר מטעם הנתבעת 1, מר אסי דהן, ולא לייחס כל משקל לראיות אשר הוצגו מטעמו.

טוען התובע, שעסקינן בתאונה מעורבת, שבה מעורבים היו שני כלי רכב, רכבו של התובע והאופנוע. לטענתו, הוא נאלץ לעצור את הרכב, בלית ברירה, בכביש משופע, במקביל לאבני שפה הצבועות אדום לבן ומספר מטרים לפני צומת. המדובר הוא במקום שהחניה בו אסורה, כאמור בסעיף 1 לחוק הפיצויים, בחניה אשר יצרה סיכון תחבורתי ולכן, עסקינן בתאונת דרכים, בהתייחס לרכבו של התובע. לחילופין, טוען התובע, כי רכבו נדחף או נגרר וגם מסיבה זו, המדובר הוא בתאונת דרכים. עוד נטען, כי המדובר הוא ב"שימוש ברכב מנועי", מאחר ורכבו של התובע גרם ישירות לנזק. בהעדר ביטוח לאופנוע, על הנתבעת 1 לפצות את התובע בגין נזקיו. לחילופין, טוען התובע, כי אם ייקבע שנזקיו לא נגרמו בשל שימוש מוכר ברכבו, הרי על הנתבעת 3 לפצות את התובע כמי שהיה הולך רגל שנפגע על ידי אופנוע נעדר ביטוח חובה.

ראיות וטענות הנתבעת 1

מטעם הנתבעת 1 הוגש תצהיר החוקר אסי דהן ודוח חקירה שלו, הכולל גם תמלילים של שיחות אשר, לטענת החוקר, הוקלטו על ידו. שיחה אחת הייתה עם התובע ועם אביו ושיחה שניה עם הנתבע 1 והצד השלישי 2.

בתצהירו כותב החוקר, שלדברי התובע, ביום התאונה הוא נסע לפגוש זוג שאותו הוא אמור היה לצלם לאירוע (מקצועו של התובע הוא צלם אירועים) וכי בסיום הפגישה הוא פנה אל רכבו, אשר חנה כדין ותוך שהוא משוחח בטלפון, בטרם נכנס אל הרכב, הוא שמע מכה וקסדה עפה באוויר ופגעה בראשו. עוד כותב החוקר, שלדברי התובע, הוא הבין שהאופנוע פגע ברכבו, אשר חנה כדין, וכי כתוצאה מכך רוכב האופנוע עף קדימה והקסדה ניתקה מראשו. עוד כותב החוקר, כי על פי שיחה שלו עם הנתבע 2, רוכב האופנוע, הוא אכן התנגש ברכבו של התובע, אשר חנה כדין וכתוצאה מהפגיעה הוא עף מהאופנוע, הקסדה של ראשו ניתקה אך לא פגעה באיש. כותב החוקר, שלגרסת הנתבע 2, הוא פגע ברכבו של התובע במהירות נמוכה והרכב לא זז ממקומו.

טוענת הנתבעת 1, כי המדובר הוא בתובע לא מהימן וכי התאונה כלל לא התרחשה או כי לא הוכח שהיא התרחשה. ב"כ הנתבעת ביקש לפסול את תצהירו של התובע, באשר הוא הצהיר במפורש שהוא חתם על התצהיר בשפה שהוא אינו שולט בה וכאשר התובע אינו מבין את הכתוב בתצהיר. לא נרשם בתצהיר שלתובע תורגם הכתוב בו. עוד טוען ב"כ הנתבעת 1, שאין להאמין לתובע, באשר הוא אינו זוכר את שם הרחוב, למרות שהמדובר הוא בעיר מגוריו, כי התובע סתר את עצמו כאשר אמר שהוא ראה את הרכב זז ולאחר מכן אמר שהוא לא ראה אותו זז. ביקש ב"כ הנתבעת, שיקבע ביהמ"ש שהתובע כלל לא נפגע מן הרכב, ולכן, אין המדובר הוא בתאונה מעורבת. נטען, שלא היה כל מגע בין הרכב לבין התובע וכי לכן, ככל שהייתה תאונה, הרי המעורב בה היה רק הנתבע 2 והחבות חלה עליו ועל הנתבעת 3 בלבד. נטען, שרק הקסדה פגעה בתובע ולא רכבו.

מוסיף ב"כ הנתבעת וטוען, כי המדובר הוא במקרה של עדות יחידה של בעל דין, ללא סיוע וכי אין נימוקים שמצדיקים לקבל את גרסתו של התובע, על סמך עדות יחידה זו.

עוד נטען על ידי הנתבעת 1, שגם אם יתברר שהתובע נפגע מן הרכב, הרי השימוש בו לא היה למטרות תחבורה, התובע לא נפגע עקב שימוש בכוח המכאני של הרכב וכי הרכב לא חנה במקום שאסור לחנות בו. על כן, יש לראות בתובע הולך רגל אשר נפגע מקסדת רוכב האופנוע בלבד. לכל היותר היווה רכבו של התובע "זירת אירוע" ותו לא.

טענות הנתבעת 3

הנתבעת 3 חוזרת ומדגישה כי המדובר הוא בתאונה מעורבת ובהינתן מבטחת לאחד מכלי הרכב, רכבו של התובע, אין להטיל על "קרנית" חבות פיצוי. מוסיפה הנתבעת 3 וטוענת שיש להתעלם מעדותו של החוקר, באשר הקלטות השיחות לא הוגשו על ידי הנתבעת 1, למרות שביהמ"ש הורה לה לעשות כן, תוך 7 ימים, על פי החלטה מיום 3.6.13 (בסיום פרשת הראיות).

עוד נטען, שוויתורה של הנתבעת 1 על עדותו של נהג האופנוע, יש בה כדי לחזק את עדות התובע בדבר נסיבות התאונה.

לעניין ה"שימוש" ברכב מנועי, טוענת הנתבעת 3, כי המדובר הוא במקרה של עצירה ותיקון דרך או של חניה שלא כדין, או של הדרדרות רכבו של התובע ופגיעה בתובע. בכל מקרה, הרכב לא שימש זירה.